"Grand Reveal" - החשיפה הגדולה
בהרבה מהסיפורים הטובים מופיע אלמנט בשם "הגראנד ריביל". סצנה שבה מגלים סוד שלא היה ידוע קודם לכן שטורף את כל הקלפים בסיפור. בהרבה מהמצבים האלה "החשיפה" למעשה הופכת את הסיפור לכזה שבצפייה\קריאה שנייה נשים לב לפרטים אותם פיספסנו בקריאה ראשונה.
בואו ניקח דוגמאות מהתוכן הקיים באתר בעמוד הסיפורים הקצרים שלי.
למעשה בסיפור הזה אנחנו מגלים ברבע האחרון של הסיפור מי למעשה הוא הנבל האמיתי. במשך כל העלילה למראית עין נראה כי יערה היא הנבלית האמיתית. סיבות טובות ככל שיהיו לזעם שלה, רצח הוא לא סיבה טובה לשום דבר ולכן היא הופכת לנבלית שלנו. אבל הכל משתנה ב-180 מעלות כשאסי "חושף" ומגלה להם שהוא למעשה הסיבה להכל. למעשה אם הוא לא היה אונס את יערה, היא לא הייתה נכנסת להריון ולא מגלה לעולם ככל הנראה על הבגידה. וכמובן מירה לעולם לא הייתה מאבדת את חייה. החשיפה הזאת בעצם שינתה את הסיפור לחלוטין. כל מה שחשבנו מלכתחילה מאבד את המשמעות שהייתה לו ומקבל משמעות חדשה. הפרטים היבשים נשארים כפי שהם, אבל לפתע מבינים שמי שבעקיפין אחרי למותה של מירה הוא אסי הנבל האמיתי של הסיפור. ולא יערה כפי שחשבנו בהתחלה.
במקרה הזה בקריאה שניה לא נשים לב לדברים חדשים. לא כמו בדוגמא הבאה שלנו.
בסיפור הזה הגראנד ריביל מספר לנו על משהו אחר ולא על הנבל. כאן אנחנו מגלים על תוכנית הרבה יותר גדולה ומניפולציה שתוכננה בקפידה מראש. כאן אנחנו מגלים שכל מה שקרה עד עכשיו בסיפור היה למעשה התוכנית של מורפיוס לאורך כל הדרך. בקריאה שניה אנחנו מבינים למעשה למה ארתור הופיע פתאום דווקא בנבאדה. (כדי שהוא ייפגש עם סמואל שגר שם). הספר של סמואל שהשלישייה מצאו בספרייה היה למעשה רמז שסמואל בעצמו השאיר להם כדי להוביל אותם אליו. מה שאומר שהתוכנית של מורפיוס הולכת אחורה עשרות שנים. ארתור ומורפיוס הכינו את סמואל מראש וגילו לו את מקום המחבוא של ספר הכשפים של מרלין כדי שהוא יתכונן מראש ליום בו השלישייה תופיע על סף דלתו. האמירה של סמואל לא הייתה חסרת בסיס. "חיכיתי לכם" היה בעל משמעות עמוקה יותר מכיוון שהוא חיכה להם עשרות שנים. וכל ההבנה הזאת מגיעה רק בסוף הסיפור כשלאורך כל הדרך היא הייתה שמורה בסוד שמתגלה בשלב מאוחר יותר בעלילה.
הגראנד ריביל נותן לנו ערך מוסף בו הצופה או הקורא הרבה פעמים ירצו לחזור לקריאה שניה. הם יחפשו את הרמזים שתמיד מומלץ להשאיר להם לאורך הדרך.
הסוד שאנחנו חושפים יכול לבוא בכל מיני צורות. הסצנה האלמותית שבה דארת' ויידר מגלה ללוק שהוא אבא שלו היא סצנה קלאסית של גראנד ריביל. או למשל נבל שהיה בתחפושת כל הזמן ופתאום מתגלה פרצופו האמיתי. חשיפה של סט תוכניות ומניפולציה גדולה.
הרבה פעמים חשיפה כזאת יכולה לעזור לנו לייצר "קליף האנגר" מעולה. סיום לסיפור בו הקורא נשאר במתח עם מלא שאלות לגבי ההמשך. השתמשתי בקלף הזה בדיוק בשביל לסיים את "המסע של המלך" (אל דאגה, יש המשך בקנה שיסגור אפילו עוד כמה שאלות שנשארו פתוחות).
גראנד ריביל טוב יכיל בתוכו שאלות פתוחות חדשות, למשל בדוגמא של "המסע של המלך" אחת השאלות שהשארתי פתוחה היא, "למה מורפיוס התכוון כשהוא אמר שאין כמו משפחה?" וגם השאלה הגדולה באמת, "איך ארתור יצליח לחסל את לילית ולעזור למורפיוס להשתלט על מימד החלומות?"
אז כן, הרבה מהסיפורים שאנחנו מכירים ואפילו כותבים בעצמנו מכילים קטעי חשיפה כאלו ולפעמים גם בלי שנתכוון אליהם. אבל הטריק הוא לכתוב אותם בטיימינג נכון, בצורה נכונה. ואם אתם רוצים לסיים את הסיפור בקליף האנגר אז אולי להוסיף לו שאלות פתוחות. ותהיו מודעים לכך שאתם כותבים גראנד ריביל כדי לשפר אותו כמה שיותר.