כדי לכתוב סיפור שמבוסס על סיפור אמיתי אנחנו צריכים להיערך מראש. והרבה.
סיפורים מבוססי מציאות הם יכולים להיות ביוגרפיה , במדיה הם למעשה דוקומנטרי. המשותף להם הם שיש לנו צורך בעשיית תחקיר מעמיק.
כבר כתבתי מאמר בנושא תחקיר, בו התמקדתי יותר בתחום התחקיר עבור סיפור בדיוני.
תחקיר עבור סיפור מבוסס על סיפור אמיתי יהיה למעשה הרבה יותר עמוק ומפורט מאשר תחקיר עבור סיפור בדיוני.
העקרונות דומים. יש לבצע תחקיר אינטרנטי ותחקיר שטח.
בתחקיר השטח אנו נרצה להתמקד בלבקר במקומות הגיאוגרפיים האמיתיים בהם התרחש הסיפור כדי לספוג את האווירה ואת המקום עצמו. (למשל לפני הפקת הסדרה "שעת נעילה" הצוות הלך לבקר במקומות בהם התרחשו הקרבות אותם הם מתארים בסדרה ולמעשה אף צילמו מספר סצנות בשדות הקרב האמייתים!).
אנחנו נרצה לראיין עדי ראייה ואנשים שקרובים לסיפור עצמו כדי לאגור כמה שיותר מידע ואף מידע חדש לחלוטין (כדוגמת סדרת הדוקו "צל של אמת" בו לראשונה נחשף בחור שסיפר כי בת זוגתו התוודתה בפניו כי היא רצחה את תאיר ראדה, הקורבן עליה מספרת הסדרה).
אם מדובר בסיפור מבוסס סיפור אמיתי היסטורי אנו נרצה לראיין אנשים מתחומי עיסוק שמכירים את הסיפור בצורה יותר מקצועית, לדוגמא היסטוריונים או ארכיאולוגים.
את פרק הפודקאסט "הסיפור מאחורי דמבו" כתבתי לאחר תחקיר אינטרנטי ולא תחקיר שטח. ראיתי סרט דוקומנטרי על הפיל המקורי ג'מבו, קראתי ספר האוטוביוגרפיה של מת'יו סקוט ועשרות כתבות ישנות ומודרניות יותר עבור אותה התקופה. הסיבה שלא ביצעתי תחקיר שטח הוא מכיוון שמדובר בפרוייקט קטן מימדים (פרק פודקאסט באורך חצי שעה) וחוסר תקציבי. הסרט הדוקומנטרי לעומת זאת קיבל תחקיר שטח שכלל נסיעות לאוניברסיטאות וראיונות עם אנשי מחקר אל מול המצלמה מהסיבה שמדובר בפרוייקט גדול (סרט דוקו עבור נשיונל ג'יאוגרפיק) עם תקציב גדול.
לאחר שסיימנו את התחקיר ויש בידנו את כל המידע אנחנו נרצה לקחת את העובדות ולהפוך אותם למשהו קריא\מעניין. אנחנו נרצה להכין עבורו נרטיב שמתחיל מנקודה מסויימת ונגמר בנקודה אחרת שכולל מבנה סיפורי מסודר עם התחלה אמצע וסוף. ואפילו קליפ האנגרים במידה ונרצה זאת.
עשו זאת בסדרות דוקו כמו "צל של אמת" בה הנרטיב היה הצגת העובדות בפרק הראשון. הצגת רומן זדורוב כאשם בפרק השני. הצגת רומן זדורוב כזכאי בפרק השלישי. ובפרק הרביעי הצגת החשיפה הראשונה עם העד החדש. בדומה לכך עשו גם בסדרה "אל תתעסקו עם חתולים" נרטיב בו הסיפור מתחיל בנקודה בה הפושע מתחיל את פשעיו הרבה לפני שהוא מגיע לרצח אדם.
אפילו בסדרה "אפריקה" סדרת טבע ישנו נרטיב שנכתב וקוריין עבור כל סצנה אותה צילמו בנפרד על מנת לתת לצופים איזשהו סיפור לצפות בו למרות שלמעשה מדובר בסך הכל בצילומים של חיות בטבע.
באותה נשימה גם נזכיר את "חוק התפיסה". עליו דיברנו לא מעט במאמרים אחרים. נושאים משעממים נשקול להוריד ונושאים אחרים נוכל להגזים יותר כדי להפוך את הסיפור למשהו יותר סינמטי או מעניין. למעשה הסדרה "אלי" או "the spy" המבוססת על חייו של אלי כהן המרגל קיבלה ביקורת קשה מאת נדיה כהן, אשתו של אלי ז"ל מכיוון שהסדרה לא הייתה מדוייקת מספיק ולא נאמנה למציאות במאת האחוזים. אך השינויים הקלים בעלילה גרמה לסדרה להיות מעט יותר מעניינת ממה שהיא יכלה להיות אילולה כותבי הסדרה היו דבקים למציאות אבסולוטית. כך הסדרה "אלי" הורידה פרטים לעומת "אפריקה" אותה הזכרנו ששם פרטי הסיפור דווקא הוגזמו לעתים. למשל סצנה משעממת למדי בה זוג ג'ירפות מתנגחים הפכה לסצנה אינטנסיבית ומותחת בעקבות כתיבה נכונה, עריכה נכונה, הוספת מוזיקה נכונה וקריינות.
לסיכום:
כדי לספר סיפור שמבוסס על סיפור אמיתי יש:
לבצע תחקיר מעמיק ויסודי במיוחד.
לייצר נרטיב שייצר עניין. יש להוסיף בו מבנה סיפורי, קונפליקט, גראנד ריביל במקרה הצורך, פרוטגוניסט.
לקחת בחשבון את חוק התפיסה ולשפצר את הפינות אותם אנו צריכים לשפצר על מנת להפוך את הסיפור למעניין וקריא.
בהצלחה!