מבנה 3 המערכות

מבנה 3 המערכות הוא סוג של פורמט מאוד מוכר ופופולארי בכתיבת סיפור טוב. גילה אותו אריסטו בתקופת האימפריה היוונית והרעיון פורט עוד יותר בשנת 1949 על ידי ג'וזף קמפבל בספרו "הגיבור בעל אלף הפרצופים".

הרעיון הוא שעל מנת להצליח לכתוב סיפור באופן מסודר ושהסיפור יתקדם צריך לכתוב אותו ב3 חלקים שונים שבכל אחד מהחלקים יהיה בנוסף מספר נקודות מפתח.

מערכה ראשונה או התחלה

כאן בדרך כלל נרצה לכלול את האקספוזיציה שלנו, כאן אנחנו נכיר לקורא או לצופה שלנו את העולם שלנו. אנחנו נגלה לו את מערכת החוקים של העולם שלנו, את הדמויות ואת הסיפור המרכזי. כלומר בדרך כלל במערכה הזו אנחנו נציג בפני הדמות שלנו את המטרה שאליו הוא צריך להגיע. לפעמים הוא יקבל את ההזמנה למסע הזה ולפעמים לא. בכל מקרה כאן הוא מגלה או מבין מה המטרה הסופית שלו.

שימו לב: בסרט של 90 דקות בדרך כלל המערכה הראשונה אמורה להחזיק כ20 עד 25 דקות כשהצגת מטרת הסיפור אמורה להגיע באיזור הדקה העשירית של הסרט. בספר המצב אמור להיות דומה מבחינת אחוז הדפים עבור המערכה הראשונה ובערך כ-50 דפים עד הצגת המטרה. הסיבה לכך היא שלצופה או לקורא שלנו יש סף סבלנות כלשהו, לחלק הוא גדול יותר ולחלק פחות אבל זה בערך הממוצע. אם נמשוך את הסיפור מעבר ולא נציג לצופה שלנו את הדילמה הראשונה הוא ישתעמם ויאבד אותנו.

מערכה שנייה או אמצע

זוהי המערכה המסיבית ביותר בסיפור שלנו, כלומר כאן מתרחש הסיפור באמת. זוהי המערכה בה נרצה להציג לדמויות שלנו עוד ועוד דילמות וקונפליקטים שיובילו אותו לפתרון הסיפור. בדרך כלל באמצע הסיפור שכמובן נכלל בתוך המערכה השנייה אנחנו נרצה לייצר איזשהיא נקודה בה הסיפור נראה כאילו הוא מגיע לפתרון סופי אך הוא נכשל בו. הדמות שלנו אולי תאבד תקווה וניכנס לאווירה כלשהיא של חוסר אמון בהצלחת המשימה של הדמות שלנו.

שימו לב: המערכה השנייה היא הארוכה ביותר מבין 2 המערכות האחרות. בסרט של 90 דקות המערכה השנייה אמורה להחזיק בין 50-55 דקות לאחר המערכה השנייה. בספר אנחנו מדברים על אותו כמות אחוזים בערך מאורך הספר. חשוב להקפיד על עלילה מתמשכת ומתקדמת לכיוון מסויים תמידי ותמיד לחדש את מה שקורה על המסך או בין הדפים מכיוון ששוב אנו עלולים לשעמם את הקורא שלנו אם לא נקדם את העלילה.

מערכה שלישית או סוף

המערכה האחרונה בסיפור שלנו תתחיל בדרך כלל בהארה כלשהי לאחת הדמויות לאחר תחושת חוסר התקווה בסיום המערכה הקודמת. הדמות שלנו פתאום תבין מה היא הייתה צריכה לעשות עד עכשיו כדי להצליח במשימתה. הדמות תבצע את הדבר הזה בסצנת הקליימקס שלנו (נקודת השיא). שבסיומו בסופו של דבר הדמות שלנו מצליחה במשימה וישנה רגיעה. סוגרים את הקצוות האחרונים של הסיפור, כפיים, מסך. סיום.

שימו לב: המערכה השלישית והאחרונה צריכה להיות באותו האורך כמו המערכה הראשונה או קצרה יותר. בדרך כלל בסרט של 90 דקות, ניחשתם נכון. בין 10 דקות לרבע שעה. בספרים שוב לפי אחוז הדפים.

בסדרות טלוויזיה המשחק הוא קצת שונה. התסריט הוא כמובן הרבה יותר ארוך ומסובך. ולרוב יש כמה נקודות מפנה לסיפור ודילמות שונות ומשונות. אז איך מחלקים סדרה?

קודם כל את עדיין נצטרך להציג את מטרת הסיפור ב10 הדקות הראשונות. בין אם זה סרט או סדרה רף הסבלנות של הצופה הוא אותו רף ואנחנו צריכים לתפוס אותו לפני שהוא מזפזפ לערוץ הבא. או לריאליטי השם ירחם.

אם אנחנו כותבים סדרה בה כל פרק הוא סיפור חדש אז נוכל ליישם את כל מבנה 3 המערכות בכל אחד מהפרקים למעט האקספוזיציה שהרי אנחנו כבר מכירים את הדמויות. אם הסיפור הוא מתמשך על עונה שלמה בדרך כלל נרכז את האקספוזיציה בפרק הראשון ואולי חלק מהשני, את הסיום ב2 הפרקים האחרונים או בפרק האחרון בלבד. וכל שאר הסדרה תהיה המערכה השניה.