• Hay Haviv

לדלג מעל מחסום הכתיבה

מה אני עושה כדי להימנע ממחסום כתיבה?


אחד הבעיות הגדולות והמוכרות של סופרים ותסריטאים הוא מחסום הכתיבה. כולנו מכירים את הרגע הזה שאנחנו מסיימים לכתוב פרק בסיפור ואז חושבים לעצמנו. "מה לעזאזל עשיתי? איך אני ממשיך לכתוב את הסיפור?" אז הנה כמה טיפים.


יצירת השראה


כשהייתי בן 16 במקרה ראיתי באינטרנט שהיוצר של הסדרה "דקסטר" נמצא בתל אביב ועומד להעלות להרצאה בנושא השראה וכתיבה בעוד שעתיים. לקחתי כסף התלבשתי ויצאתי בריצה מהבית כדי להספיק לתפוס את האוטובוס הראשון לתל אביב שם לקחתי מונית לסינמטק (במקום ללכת ברגל, גאד זה היה לפני שהיה לי סמארטפון וג'יפיאס ביד). והגעתי בדיוק כשפתחו את הדלתות והתיישבנו כולם. הוא עלה לבמה עם חולצה בסיס לבנה וקצת מלוכלכת, ג'ינס וכפכפים. ג'יימס דיבר הרבה, אני לא זוכר הכל. אבל אני זוכר משהו אחד שהוא סיפר. הוא אמר שערב לפני כן הבת שלו חגגה 18 אז כדי לחגוג לה הם החליטו לצאת לגיי בר בתל אביב ולשתות למוות. כי כמו שאנחנו יודעים בארה"ב הגיל המותר לשתייה הוא 21. אז הם החליטו לחרוג מהנורמה שלהם כי כאן זה חוקי. בדגש על "לחרוג מהנורמה". הבסיס להשראה הוא לדחוף את עצמך לעשות דברים שלא היית עושה בדרך כלל. כשאתה דוחף את עצמך לסיטואציות מעניינות אתה תצא משם עם סיפורים מעניינים באותה המידה. אז זה מה שהחלטתי לעשות. אם נקרה בדרכי הזדמנות לנסות משהו חדש אני אנסה אותו. לא סתם הכתבים הטובים ביותר הם אלה שחודרים לשטחי אויב ומעיזים יותר מהנורמה, זה מה שיוצר את הסיפורים הטובים ביותר. אם זאת אסור לנו לאבד את הראש בתהליך ולהפעיל את שיקול הדעת שלנו.

וזה מה שאני עושה, אני לא מונע מעצמי הזדמנויות לסיטואציות שונות. להכיר אנשים חדשים ולאגור סיפורים ולרשום אותם בפנקס הקטן בפלאפון. בדיוק כמו שג'יימס עשה רק עם פנקס פיזי. ואז שאני מגיע לכתיבה אני לפעמים מפשפש בסיפורים שלי, אולי אשאב השראה ממקום מסויים?


סערת מוחות – משחק האסוציאציות


אני לפעמים מבקש מאנשים בפייסבוק לעזור לי לשחק במשחק האסוציאציות. אני נותן להם מילים שהם אלמנטים מסויימים בסיפור, דמויות וכו וכו ומבקש מהם לרשום מה שעולה להם לראש. אני כותב את הדברים ומנסה להבין איך לייצר מזה המשך, או סצנה שתעזור לי לקדם את העלילה בצורה טובה.

לכל פרוייקט שלי יש 2 מסמכים. הפרוייקט עצמו וקובץ הבריין סטורמינג שלו כדי לרשום שם את הרעיונות שלי להמשך ולשמור אותם בצד. אם חשבתם על סיפור שקרה לכם שאתם חושבים שיעזור לכם להמציא המשך? תרשמו אותו בקובץ. זה יעזור לכם בהתחייבות


סדר עבודה


כדי לכתוב בצורה הנכונה ביותר יש סדר עבודה בכתיבה מאוד מדוייק שכדאי לנו לעבוד לפיו כדי לצמצם מחסומי כתיבה וחורים בעלילה.

  1. סינופסיס – התקציר הזה של הסיפור שאתם מכירים באתרים שמבקרים סרטים וסדרות? יופי אז בדיוק כזה רק עם ספויילרים לסוף. תרשמו לכם איך הסיפור שלכם מתחיל ונגמר בקצרה מאוד ובכמה שורות כדי להבין את הפרמיס שלכם.

  2. תקציר פרקים – אותו דבר רק על פרקי הסדרה שלכם (בהנחה שאתם כותבים סדרה)

  3. טריטמנט – אותו דבר רק ברמת הסצנה.

  4. תסריט – כאן אתם מתחילים לפרט את כל הסרט כמו שאנחנו מכירים. את הדיאלוגים את תיאור הדמויות ואת תיאור הלוקיישן. טיפ חשוב: זה השלב שאסור לכם לחסוך בתיאורים. ואני אסביר גם למה.

כשאתם כותבים תסריט אתם מגישים אותו אחר כך למישהו שאמור לקנות אותו מכם או להשקיע בו כסף והוא צריך להבין את הסיפור. המוחות של בני האדם עובדים מאוד שונה אחד מהשני, הדימיון שלי והדימיון שלך הם עולמות שונים לחלוטין. לכן כשנכתוב משהו שהוא לא מספיק מפורט הראש של הקורא שלנו ישלים את הפרטים שחסרים לו בדימיון וזה יכול להיות שונה לחלוטין ממה שדמיינתם בראש שלכם. כנ"ל לגבי הבמאי שייקרא את התסריט שלכם ויתפתח אצלו ויז'ן מסויים בראש שיהיה שונה לגמרי ממה שאתם דמיינתם שכתבתם את הסיפור , למשל ברמת האווירה בסיפור. לכן חשוב לפרט את כל מה שאתם מסוגלים לחשוב עליו. דמיינתם שהחדר אפלולי עם כיסאות מפלטיק או מעץ? נניח שהסצנה מתרחשת בלילה, יש אור של פנסי רחוב מהחלון? או שיש וילונות שמסתירים את מה שקורה בתוך החדר? אלו פרטים שנראים לנו קטנים אבל הם מספרים סיפור שלם, הם עוזרים לנו לייצר את האווירה. ואם נפרט את הדברים האלו לבמאי שלנו יהיה פחות עם מה לשחק. וזה חשוב לנו כי אנחנו יוצרי הסיפור. הוא המספר שלו. הוא יכול לספר אותו בדיוק כמו שאתם רוצים או איך שהראש שלו ישלים את הפרטים החסרים שלא סיפרנו ואז הסיפור יכול להשתנות ולצאת לא בדיוק כפי שתיכננו.


אני בן ה16 וג'יימס מאונס ג'וניור יוצר הסדרה דקסטר וזוכה האמי על הפרק הטוב ביותר בסדרה שכתב ל"הסופרנוס" מצולמים על ידי האייפוד העלוב שהיה לי באותה השנה

Recent Posts

See All

©2019 by Hay Haviv