במאמר הבא אני מצרף סרטון בן בערך 5 דקות. לאחר מכן אסביר מה עשיתי ואיך עבדתי איתו ואיפה היו הטעויות שלי ביצירה.
לצפייה באיכות מלאה בפייסבוק לחצו כאן
אני יודע מה אתם חושבים. זה היה משעשע אבל לא ממש הבנתם מה קרה כאן בסיפור נכון?
אז בואו ואסביר לכם את הסיפור.
יום אחד ירדתי לחנות הטוטו שמתחת לבית שלי כדי לשבת עם חבר מהצבא שמצא עצמו כקופאי. הוא מכר שם חטיפים ובירות לצד שירות ההימורים החוקי שמציע כל דוכן טוטו/לוטו אחר שאתם מכירים. נקרא לו ד.
ד. מספר לי בחיוך ענקי שיום לפני כן ניסו לפרוץ להם אל הדוכן ולא הצליחו. וכששאלתי למה הוא מתכוון הוא הסביר לי.
לחנות יש ויטרינה שקופה ודלת שקופה רגילה. ואחריה כלפיי חוץ ישנו תריס מתכת שיורד למטה אותו נועלים גם במפתח וגם בשלשלאות. הטריק הוא שלתריס אין ידית אחיזה בכלל. כדי לפתוח את התריס יש להכניס את המפתח לסובב אותו ואז בעזרת המפתח לדחוף את התריס כלפי מעלה ובכך התריס ייפתח.
ואז הוא הציע לי לצפות בצילומי האבטחה.
הסיבה שהפורצים נכשלו הייתה כי הם לא יכלו להרים את התריס ללא המפתח.
אבל לא הצלחתי לספר את זה נכון.
בעודי מסתכל בצילומים האילמים דימיינתי לעצמי בראש את השיחות שלהם וראיתי את הפוטנציאל. מיד ביקשתי את הצילומים. עליתי לדירה שלי והבאתי דיסק און קי ולקחתי את הצילומים שהיו באורך של 10 דקות פחות או יותר ומכמה זוויות צילום.
הכנסתי את הכל למחשב שלי, עשיתי המרות לקבצים כדי שתוכנת העריכה תצליח לעבוד איתם ומיינתי את הצילומים לפי מיקום.
אחר כך הכנסתי את כולם לתוכנת העריכה והתחלתי לחתוך את כל החלקים הריקים ולסדר את החלקים החופפים אחד על השני וכך יכלתי לשחק אם הזוויות צילום. למזלי היה לי טיימקוד בתחתית המסך שאיתו יכלתי לסנכרן בין התמונות.
כשחשבתי איך אני אסיח את דעת הצופה מהטיימקוד כדי שלא יראה שזה ערוך הגעתי למסקנה שאם אוסיף כתוביות עם רקע שחור זה יסתיר את הטיימקוד וייקח את תשומת הלב ממנו. וזה עובד. לא מצליחים לראות מתי הסרטון נערך או נחתך אלא אם כן ממש מסתכלים מקרוב.
לאחר מכן ניסיתי לצמצם עוד חתיכות והגעתי לתוצאה סופית של קצת יותר מ5 דקות סרטון שמספר סיפור כלשהו.
עוד נקודה שבאה לטובתי בסרטון היה העובדה ששני הדמויות לבשו אותו דבר ולכן לא היה אפשר להבדיל בינהם. בפועל כשהדמות הראשונה הלכה ל"שירותים" היא לא חזרה מעולם לזירה. לדמות השנייה יש את הרגע שהוא הולך "לגמרי" בסיפור שכתבתי. אבל בפועל זה הוא שחזר בסיום ו"התלבט אם לקחת בירה".
ברגע שהיה מוכן הסרטון וכמובן חלק מהתסריט היה לי בראש בחלקים. הייתי צריך להתחיל לכתוב על פי הסרטון. כדי לא לשעמם הייתי צריך להכניס "פילרים" או דיבורי סרק כמו הזמזום של הדמות השניה כדי להוסיף נפח לתסריט וגם לקומדיה.
כתבתי את המשפטים על דף פיזי והקראתי אותם בקול במקביל לסרטון כדי לראות שתואם.
לאחר מכן עברתי על המקומות בהם אני זקוק לסאונד אפקטס ורשמתי אותם. הורדתי את הסאונד הדרושים וניגשתי להקליט.
לאחר מכן סידרתי את הסאונד על הסרטון האילם "אנד וואלה!". הסרטון מוכן. רק ששכחתי פרט מאוד חשוב מבחינת התסריט.
שחכתי שלא רואים בשום שלב בסרטון את הדלת. וכמו שלמדנו ב"חוק התפיסה" אם לא ראינו את זה ולא שמענו את זה, זה לא קיים. לי בראש היה ברור שחסרה ידית לדלת ולכן הפורצים נכשלים. אבל לא העברתי את זה דרך הדיאלוגים בצורה הברורה ביותר. בדיעבד אם הייתי עושה את הסרטון היום הייתי גורם להם לומר ש"חסר ידית לדלת". ו"איך אפשר להרים את התריס הזה בלי ידית?" משפטים קטנים שמסבירים את כל הסיפור הרבה יותר טוב.
שימו לב איך משפט אחד קטן או אפילו מילה יכולים לחרוץ גורל של סיפור או סרטון שלם. עד כמה חוק התפיסה חשוב וכמה הכתיבה היא אומנות לכל דבר.
