ראיון עם מוזיקאי - בר אלפנדרי

הסיפור מתחיל שנה וחצי אחורה: בר אלפנדרי מרחובות עולה על הבמה של העונה החמישית של "דה וויס ישראל" עם אחיו, אדר, ומסובב את השופטים דורון מדלי ועברי לידר עם ביצוע ל"שמלה ממדריד" של מוניקה סקס. השאר - היסטוריה וגם הרגע הזה, כי 15 דקות של תהילה נגמרות די מהר. הבונוס העיקרי (יש שיגידו שהחשוב ביותר) מההבלחה הקצרה של הצמד הידועים גם בתור "דור המבול" זה קהל מעריצים שנתפס באחד מהרגעים על המסך והמשיך ללוות את השניים בהופעות.

אחרי טיול בסימן "הדברים לא הסתדרו כפי שתכננתי", הוא פצח בקריירת סולו וחזר לכתוב שירים שהתאספו להיות אלבום הבכורה שלו "אסטרונאוט", שמביא כיוון שונה ממה שעשה עד כה: מקצב פופי עם נגיעות של טראפ, בחסות המפיק שלו ג'וני קדם.

ראיון עם בר אלפנדרי

מי חשב על השם ללהקה שלכם "דור המבול"? איך חשבתם על השם?

על השם דור המבול, חשבתי יחד עם חבר מהבסיס בו שירתתי ב-2012, ניגנו תקופה ארוכה יחד וחיפשנו שם ללהקה. אחרי חיפושים של מאות ביטויים, מילים וצירופים, החבר זרק לי את המושג "דור המבול", שהכרתי משיעורי תנ"ך ביסודי . ישר זה צלצל לי כיף ונכון וחברי הלהקה אהבו, ומה שנקרא, השאר היסטוריה.

מה בא קודם? הלחן או המילים?

ב-90% מהשירים התשובה היא הלחן, לרוב הלחנים פשוט "תופסים" אותי בסיטואציות שונות: קניות, רגע לפני שינה, נהיגה, עבודה וכו' וכו'. אני מקליט את הזמזמום עם הלחן בטלפון ואח"כ מתחיל לעבוד ולכתוב מילים. במספר שירים בודדים התחלתי מהמילים, או מביט ששלח לי ג'וני המפיק שלי.

איך אתם יושבים לכתוב ביחד? מאיפה מגיעה לכם ההשראה לשיר? זה בדרך כלל בא מאחד מכם או שאתם חושבים על הרעיון ביחד?

אז האמת שמעולם לא שחררנו שיר שכתבנו אני ואדר ממש יחד . הייתה לדעתי רק פעם אחת שבאמת ישבנו וכתבנו מילים ולחן באותו זמן. בכל השירים שלנו תמיד אחד מאיתנו מביא רעיון – בית/פזמון עם לחן, ומשם אנחנו מפתחים יחד ומוסיפים חלקים.

מה יותר מהנה לכתוב את השיר או את הקליפ?

חד משמעית את השיר. זה אחד הדברים שהכי גורמים לי לאושר והכי מספקים שיש לי בתור מוזיקאי. גם לתכנן קליפ זה נורא כיף, בקליפ רוב ההנאה זה לראות אותו מוכן ולצפות בו. לעומת שיר, שתהליך הכתיבה וההבנה ש"יש לי משהו טוב ביד" מספקת מאוד בפני עצמה.

השיר הכי מצליח שלכם הוא "מתוך הפחד" (בפער כמעט כפול משאר השירים שלכם). מה אתה חושב שהסיבה לכך? הלחן המילים או אולי התסריט של הקליפ?

קודם כל, הקביעה שלך שמתוך הפחד הוא השיר הכי מצליח היא קביעה סופר מעניינת (שאני די חולק עליה), שמראה בעצם כמה חשובה נראות בדיגיטל וכל עולם הצפיות.

בגדול אני מודד הצלחה בצורה שונה, סוג של שילוב בין צפיות/האזנות בסטרימינג + הוייבים בהופעות וכמובן התייחסות מהמדיה (רדיו, בלוגים, עיתונות וכו') – אז בשילוב הזה מתוך הפחד אכן יחסית מוצלח אבל לא יותר מאחרים בלהקה. אני חושב שהקליפ הוסיף לשיר נופך קליל, כיפי ושטותי, וגם לירן חולצה אפורה – שהוא דמות שכולם מכירים, מאוד עזר לדחוף את הקליפ. אני חושב שהדיסוננס בין המסר הרציני בשיר (להקשיב לקול הפנימי שלנו וללכת אחרי החלומות) לבין הקליפ השטותי, יצרו את ההצלחה הזו.

השיר "קלאודיה" מסקרן אותי במיוחד. הוא שיר מאוד אינדיבידואלי שמישהו מאוד ספציפי שר למישהי מאוד ספציפית. אבל כתבת אותו ביחד עם אדר. איך זה עבד? השיר הזה הוא מטאפורה או שהוא סיפור אמיתי? ואם כן למי מכם הוא קרה?

את קלאודיה כתבתי לבד לגמרי, השיר מבוסס על לילה מטורף שקרה לי בחופשה בבריסל לפני כמעט 8 שנים, טסתי עם חברים לראות הופעה של להקה שאני מאוד אוהב (Biffy Clyro) ובאחד הלילות, באיזה בר אפלולי פגשתי בחורה אוסטרית יפהפה שקראו לה קלאודיה, והשאר היסטוריה. כמובן שבסיפור האמיתי שתיתי קצת יותר מדי ולא קרה שום דבר, אולי רק בראש שלי, אבל היופי בשירים הוא שאפשר לכתוב את המציאות שאתה רוצה.

במה שונה קריירת הסולו שלך בתהליך העבודה מהקריירה בלהקה?

יש שוני מאוד מאוד גדול, אם בלהקה רגילים לחשוב ברבים, להתייעץ על כל דבר, להעביר הצעות וכן, גם ליהנות מהביחד והחבורתיות שאף פעם לא לבד, בקריירת הסולו שלי זה אני שמקבל את ההחלטות, לבד. במהלך השנים גיליתי שאני לא נהנה מלהיות סוליסט, ומתחילת הפרויקט מתלווה אליי ג'וני (יונתן קדם), שמפיק את כל הסינגלים שלי בפרויקט (חוץ מ"נפילה חופשית") ובעצם שותף שלי בפרויקט הזה

ספר לי את ההשראה לשלושה מהשירים האהובים עליך ביותר.

טוב אז השיר הראשון האהוב עליי זה ממש לא חוכמה לבחור, כמובן שהוא "אסטרונאוט".

למה אני קובע בכזו קלות? א' – זה השיר הראשון שכתבתי על חברה שלי אחרי כל כך הרבה זמן יחד, ב' – זה השיר שהתחיל את כל המסע הזה והמעבר מז'אנר הרוק הכבד לפופ.

השיר הזה הוא לגמרי "השיר שלנו", ואפילו קעקענו יחד אסטרונאוט על היד.

לגבי השיר השני והשלישי יש פה תחרות קשה, אני אלך על "לא בעניין" של דור המבול, גם הוא שינה לנו סוויצ' בראש וסימן לנו שאפשר לקחת את המוזיקה ביותר כיף וקלילות, להפיק הכל לבד (אדר אחי מפיק את הסינגלים האחרונים של דור המבול), והקהל אוהב את זה הרבה יותר. זה השיר הכי מוצלח בהופעות, הקהל עף עליו.

ושיר שלישי נלך על "נרקומן של אהבה", עברתי איתו הרבה תהיות וגלגולים,עד שג'וני ואני מצאנו את הציוות המושלם, אליאור שמש. מאוד מאוד מחובר לשיר הזה.

יש לך שיטה כלשהי לכתיבת המילים שאתה יודע שניסוח אחד יישמע יותר טוב מניסוח אחר?

כן, בטח. אני כותב שירים מגיל 14 בערך (שירים מזעזעים על שברון לב בכיתה ט'), אז עם הזמן פיתחתי סגנון כתיבה ייחודי שלי, מין שפה מסוימת כזו שחוזרת בכל השירים שלי. השירים שלי מאוד מאוד ישירים ומובנים, עם המון מטאפורות ובכמעט כל שיר יש לי איזו מילה לא קשורה שמתגנבת בגלל אוצר מילים מאוד מוזר . אגב, זה משהו שחברה שלי צוחקת עליו הרבה – לדוגמה: באסטרונאוט אני שר "כשזה מגיע אלייך, כמו קריפטונייט, מאבד פתאום את כל הכוחות", היא אמרה לי :" בר, מה יש לך, למה תמיד למצוא מילים מוזרות, מי יודע מה זה קריפטונייט?".

על מה אתה שם יותר פוקוס כשאתה יוצר, הפוקוס יותר על הלחן או על הליריקה?

באופן טבעי ולא נשלט, לחן, פשוט נשפך ממני כמו נהר. המילים באות לי קצת יותר בכוח, אבל גם שם אני מרגיש בבית ואחרי קצת ישיבה עליהן הן מתחילות להשפך.

אתה כבר יודע איך תקרא לאלבום הקרוב שלך? מה התוכניות שלך לגביו?

אני אקרא לאלבום "אסטרונאוט", כבר יצאו ממנו 4 שירים – אסטרונאוט, חוץ מהזמן (כולל גרסת לייב עם נגני מיתר), נפילה חופשית ( יחד עם דולב פרנקל, הפיק אלון פרץ) והאחרון שלי – נרקומן של אהבה.

כמו שאולי שמת לב, אני לא אוהב להוציא אלבום בחתיכה אחת, אלא אוהב להוציא כל הזמן סינגלים, שמתחברים לכדי אלבום. משהו באימפולסיביות שלי ובטריות של השירים שלא מחכים על המדף ממש עושה לי כיף וטוב ואני זורם עם זה.

אני מאמין שבסינגל ה-8, 9, כבר נקרא לזה אלבום ונעשה השקה גדולה בהופעה.

השיר "אסטרונאוט" הוא שיר עם theme (נושא), אתה מתחבר לליריקה בסגנון כזה?

בטח שאני מתחבר, אני כתבתי אותו הרי, לא?

בגדול, אסטרונאוט זה שיר שלקח לי לכתוב חצי שנה, בגלל הקושי לפצח את הסיפור הזה שנקרא "שיר אהבה", וניסיון להמנע מקלישאות, פניתי ל"נושא" החלל ואסטרונומיה שאני מתחבר אליו מילדות, והיא נראה לי מאוד מקורי ושונה בנוף שירי האהבה.

אני חושב שכל דבר שמייצר ייחודיות או שוני הוא דבר מעולה, וכן אחד מהאמצעים האלה הוא בהחלט קונספט.

"נפילה חופשית", אתה חושב שהשיר הזה יכול לגעת בכל אזרח במדינה שלנו? זו הייתה המטרה של כתיבת השיר?

קודם כל, הייתי שמח שהמוזיקה שלי תגע בכל אזרח ואזרחית, אבל, וזה אבל גדול – מהניסיון שלי של מעל 10 שנים על במות, תמיד יש מישהו או מישהי שלא יתחברו/ישנאו אותך. אני לא מנסה להגיע לכולם, אני מנסה להוציא את המוזיקה הכי טובה שלי, שיש בה משהו שורט, עם אמירה, ולא סתם ניסיון להתנחמד. ואם יהיה מי שיאהב? מדהים.

השיר נכתב בתחילת הגל השני יחד עם חבר טוב וזמר מוכשר – דולב פרנקל, פרקנו את כל התסכול על ההתמודדות הכושלת של הממשלה שלנו (וגם האזרחים פה לא חפים מפשע) עם משבר הקורונה, והתסכול הזה שלוקחים לנו את המדינה האהובה שלנו וזורקים אותי מההר, הרגשה של נפילה חופשית אינסופית, לא רואים את התהום אפילו.

היה חשוב לי להוציא שיר כזה ולספר על ההרגשה שלי, ולא עניין אותי אם יתקפו אותי מימין או משמאל.

ספר לי על הסינגל האחרון שלך.

אחח כמה שעברתי עם השיר הזה. קודם כל הוא נכתב בתקופה מאוד קשה במהלך הסגר השני, בה הייאוש חלחל וכל הבאסה וחוסר האופק, הלחץ הכלכלי ואפילו מעבר דירה ראשון עם חברה שלי, עשו את שלהם. הרגשתי שאני נשבר תחת הלחץ. הדבר היחיד שהחזיק אותי על הרגליים היה הזוגיות שלי עם חברה שלי, שהפכה להיות יותר כמו קשר של נרקומן וסוחר סמים, תלותי, אימפולסיבי. ומשם בא הרעיון לכתוב שיר בשם "נרקומן של אהבה".

את השיר ביצעתי יחד עם חברה טובה בשם אליאור שמש, אותה הכרתי מהשתתפות בעונה האחרונה של דה וויס יחד איתי (אני התמודדתי יחד עם אחי אדר). אני מאוד מאוד מחובר לשיר הזה, וחושב שהוא מראה צבע שלא הכירו אצלי לפני – סאונד פופי, גרובי וקליל לשם שינוי. השיר קיבל המון פרגון ברשתות החברתיות וקיבל אלפי האזנות בסטרימינג.

אפרופו סגרים וקורונה, איך זה משפיע עליך מבחינה מקצועית? כל המצב מביא לך השראה לכתוב יותר או דווקא ההפך לפי ההרגשה שלך?

כל סגר והדברים שהוא מביא איתו. אם בסגר הראשון כולנו אמרנו – "יאללה, זמן מצוין להתמקד בעצמנו, לצאת מהחומרנות וליהנות ממש שיש", בסגר השני כל זה נזרק לפח והשביזות הגיעה, בשלישי כבר הייתי אדיש לגמרי וללא ממש הרגשתי אותו.

בגדול, כל אירוע שמעורר בתוכו רגש, הוא אחלה טריגר לכתיבת שיר בין אם זה משהו משמח או עצוב, אבל אני לומד עם השנים לתרגל את שריר הכתיבה לפי הצורך ולא לפי המוזה שבאה או לא באה בהתאם לרצונה.

מי האמן שאתה הכי הייתה רוצה לשתף איתו פעולה? בארץ ובעולם.

האומן האהוב עליי בכל העולם שלצערי אולי נשתף איתו פעולה רק בעולם הבא בעוד המון שנים, הוא כריס קורנל. הזמר הכי אגדי שהיה ושהיה, שזכיתי לראות אותו ב-2 הופעות בישראל לפני המוות המוקדם שלו (התאבד לפני מספר שנים)

ואם נחזור שניה לאומנים חיים חחח

אז:

בישראל – ללא ספק אמיר דדון הוא האומן האהוב עליי, אשמח לשתף איתו פעולה, ואחריו רן דנקר וחנן בן ארי.

בחו"ל – אני חושב שאלכס טרנר (הסולן של ארקטיק מאנקיז) שאני מאוד מעריך ואוהב, וג'וליאן קזבלנקס (הסולן של הסטרוקס).

אז לסיום, אני חי לוקח בחזרה את המושכות ורוצה לסכם כמה מדבריו של בר בהקשר המקצועי של הכתיבה היוצרת. רואים די מהר שבר הוא בחור הרבה יותר מוזיקלי מאשר כותב, אבל הוא מצליח לעשות את זה באופן נפלא בזכות עבודה קשה והתמדה. את ההשראה שלו הוא שואב מהחיים עצמם כפי שלא פעם המלצתי לעשות במאמרים אחרים באתר שלנו. אני חושב בדיוק כמו שבר ציין במהלך הראיון שכתיבה היא יותר שריר מאשר כישרון מולד, צריך ללמוד טכניקות לבד או בעזרת קריאה של מחברים אחרים ולתרגל. באופן אישי אני רוצה לציין כשאני כותב שירה (מה שלא קורה הרבה, אבל קורה מפעם לפעם) אני מצליח לכתוב אך ורק עם קונספט ונושא מסויים.

אני חושב שהטיפ שלי באופן אישי חידש ואותו אני לוקח מהראיון הזה הוא לפתח את אוצר המילים. בר צודק כשהוא אומר שאוצר מילים גדול עוזר מאוד לכתיבה. תמיד אפשר לזרוק מילים חדשות ולגוון במילים נרדפות וזה נותן הרבה יותר עומק לכתיבה שלנו בין אם מדובר בכתיבה פואטית, כתיבת שיר או סיפור. הוא מונע חזרתיות ושומר על הקורא שלנו בעניינים.

אני רוצה להודות לבר אלפנדרי הענק שהסכים להתראיין לאתר שלנו באופן בלעדי. כולכם מוזמנים לעקוב אחרי האומנות שלו שלדעתי מדהימה. בהמשך ננסה להשיג עוד כותבים מכל קצות קשת האומנות הזאת שנקראת כתיבה ולראיין אותם ולתת לכם הקוראים הנאמנים שלנו את הטיפים מאנשי המקצוע עצמם.

לכל שאלה בנושא כתיבה ניתן לפנות אלינו בעמוד הפייסבוק שלנו ונשתדל לתת מענה אישי לכל אחד ואחת מכם! תודה לכולם. :)